תרופה לצרבת – סיכונים בריאותיים של תרופות נוגדות צרבת

אין זה מפתיע שלבעיה רפואית נפוצה כמו צרבת ניתן למצוא מגוון תרופות. מה שעשוי להפתיע הוא מגוון הסיכונים שתרופות שונות לצרבת יכולות להביא עימן.

חשוב להדגיש שמטרת המאמר הזה איננה להמליץ על הפסקה של נטילת תרופות לצרבת – זו החלטה שעליכם לקבל לאחר התייעצות עם הרופא שלכם. עם זאת חשוב להכיר את תופעות הלוואי של התרופות השונות ואת המחקרים שבוחנים קשר בין נטילת חלק מתרופות אלה ועליית הסיכון לבעיות רפואיות שונות.

השורות הבאות לא עוסקות בתופעות לוואי "קלות" כמו כאב ראש, שלשול, כאב בטן, בחילה, סחרחורת, עייפות וכדומה, אלא בבעיות רפואיות משמעותיות יותר.

סוגי התרופות לצרבת

כיום ניתן לחלק את התרופות לצרבת לארבע קבוצות: תרופות ללא מרשם; מעכבי משאבת מימן (PPI); חוסמי H2 ותרופות פרו-קינטיות.

תרופות לצרבת ללא מרשם

תרופות שונות שעבורן אין צורך במרשם רופא ומבוססות על חומרים שונים שנוגדים את החומציות בקיבה – זו שעולה מעלה אל הוושט וגורמת לתחושת הצריבה והכאבים שמאפיינים את הצרבת. ברוב המקרים, סותרי החומצה הללו לא מטפלים בגורם לבעיה – אם ישנו גורם שכזה מעבר לאכילת יתר, אכילה מהירה או אכילה של מזון שומני וחומצי במיוחד – אלא רק בתוצאה שהיא עליית החומצה מהקיבה לוושט.

דוגמאות לתרופות מסוג זה: טאמס, מאלוקס, ויטה-קל (דרך חיים), צרבת-X, קלטראט, קלצימור.

בתחום זה נכללות גם תרופות טבעיות שונות – חלקן מטפלות גם הן רק בסימפטומים אך ישנן גם תרופות טבעיות שמטרתן לטפל בבעיה עצמה ולספק לה פיתרון קצר-טווח או ארוך-טווח.

מעכבי משאבת מימן או מעכבי משאבות פרוטונים

תרופות שמטרתן להפחית את ייצור החומצה בקיבה לאורך זמן. באנגלית הן מכונות Proton pump inhibitors או בקיצור – PPI. השלב האחרון בייצור החומצה בקיבה – חומצה שהכרחית לתפקוד התקין של הקיבה, לעיכול המזון ולמלחמה בגורמים מזהמים – מתבצע בתאי דופן הקיבה. תרופות אלה מבוססות על מעכבי אנזימים – מולקולות שנקשרות לאנזימים ספציפיים ומונעות מהם לפעול. בתרופות לטיפול בצרבת מעכבי האנזימים נקשרים לאנזימים שבתאי דופן הקיבה וכך מונעים מהם לבצע את השלב האחרון בייצור החומצה הגסטרית – חומצת הקיבה.

דוגמאות לתרופות מסוג זה: נקסיום, לנטון, לוסק, אומפרדקס, קונטרולוק, פרילוסק, פרבאסיד, פרוטוניקס, פנטולוק, אסיפקס.

חוסמי H2

כפי שכבר הוסבר קודם, החומצה מיוצרת בתאי הקיבה. אחד הגירויים שמוביל לייצור החומצה הוא ההיסטמין – תרכובת אורגנית שהגוף מייצר בתגובה לגורמים שונים ושממלאת תפקידים שונים בגוף, ביניהם ייצור חומצות במעי. בתאי דופן הקיבה ישנם קולטני היסטמין מסוג H2 (בגוף קיימים ארבעה סוגים של קולטני היסטמין) וכאשר נקשר בהם היסטמין התא מייצר את חומצת הקיבה. חוסמי קולטני היסטמין מסוג 2, או בקיצור חוסמי H2, מונעים את הקשירה וכך מפחיתים את הגירוי שמוביל לייצור חומצה גסטרית.

ישנן חוסמי H2 שנמכרים גם ללא מרשם רופא אבל המינון של החומר הפעיל בהם נמוך יותר.

דוגמאות לתרופות מסוג זה: זנטק, רניטידין, סימטידין, טגמט, ניזאטידין, אקסיד, פאמוטידין, פפסיד, וראניטידין

תרופות פרו-קינטיות

בשונה מהתרופות מהסוגים הקודמים, תרופות אלה אינן פועלות על ייצור החומצה אלא על תנועת מערכת העיכול. הן מזרזות את קצב מעבר האוכל דרך מערכת העיכול על ידי הפעלת לחץ על שריר הסוגר התחתון – השריר שבקצה הוושט (במקום בו הוא מתחבר לקיבה) שפעילות לא תקינה שלו מאפשרת לחומצה לעלות מהקיבה חזרה לוושט. ללחץ השפעה כפולה: הוא מחזק את שריר הסוגר ומונע מעבר של חומצה דרכו; הוא מזרז את פעילות הקיבה ומערכת העיכול וגורם לאוכל לנוע מהר יותר, עוד לפני שנוצרת כמות עודפת של חומצה בקיבה.

תרופות אלה נדירות יותר ואינן נמצאות בשימוש רחב. אחת הסיבות לכך היא שהן באות עם סיכון רפואי ייחודי: בגלל ההשפעה של התרופה על מערכת העצבים, במקרים נדירים היא פוגעת במטופל שמפתח עוויתות שרירים, קשיים בפתיחת הפה, בליעת  מילים וקשיים ביציבה.

דוגמאות לתרופות מסוג זה: פרמין, מוטיליום

הסכנות שבסוגי התרופות השונים

סותרי חומצה והשפעתם על יעילות תרופות אחרות

חשוב להזכיר שתרופות סותרות חומצה, בין אם הן נמכרות ללא מרשם רופא ובין אם הן נמכרות עם מרשם רופא, יכולות לפגוע בספיגה של תרופות אחרות או לפגוע בציפוי שלהן וכך לשבש את פעילותם. לדוגמה: כדורים לטיפול בזיהומים פטרייתיים זקוקים לסביבה חומצית בקיבה על מנת להיספג ונטילת סותרי חומצה יכולה לפגוע ביעילות שלהם.  חשוב לא ליטול סותרי חומצה יחד עם תרופות אחרות ובכל מקרה להתייעץ עם הרופא המטפל על מנת לדעת כיצד – אם בכלל ניתן – לשלב את נטילתן.

סיכון גבוה יותר לדלקת ריאות

מחקר שהתפרסם בשנת 2011 על ידי חוקרים מאוניברסיטת סיאול שבקוריאה הדרומית הראה שמטופלים שקיבלו PPI או חוסמי H2 היו בסיכון גבוה יותר לחלות בדלקת ריאות. המחקר שהתבסס על מטא-אנליזה של מחקרים שנעשו על הקשר בין תרופות צרבת ובין הסיכון לדלקת ריאות בחן את המחקרים השונים והסיק שניתן לקבוע שהקשר אכן קיים והינו משמעותי.

הגורמים לקשר אינם ברורים לחלוטין אבל המחקר מציע שני הסברים:

  • לחומצת הקיבה תפקיד חשוב במלחמה בזיהומים שונים. עיכוב הייצור של החומצה גורם למחסור בה מה שמאפשר לזיהומים להתפתח באזור העליון של הקיבה ומשם חיידקים "נודדים" גם אל הוושט ומשם אל הריאות.
  • עיכוב ייצור החומצה פוגע גם בפעילות התקינה של המערכת החיסונית.

הגדלת הסיכון לדמנציה

מחקר שפורסם בשנת 2016 בחן את הקשר בין תרופות נפוצות ממשפחת ה-PPI ובין דמנציה. התוצאות הצביעו על סיכון גדול יותר לדמנציה אצל מי שנטל תרופות נגד צרבת ממשפחה זו – 52% אצל גברים ו-42% אצל נשים. החוקרים מדגישים שהם לא הוכיחו שתרופות אלה גורמות לדמנציה אלא רק שישנו קשר סטטיסטי חזק בין נטילת תרופות אלה וסיכון גבוה יותר לחלות בדמנציה. הסיבה להגדלת הסיכון איננה ידועה אך משערים שהיא נובעת מפגיעה במולכים עצביים שנגרמת בגלל דרך הפעולה של התרופות – ייתכן ולא רק האנזימים שבקיבה מושפעים על ידי התרופה אלא גם אנזימים אחרים בגוף.

הגדלת הסיכוי לשברים

מחקרים רבים (למשל מטא-אנליזה שהתפרסמה בשנת 2012) הצביעו על סיכון גדול יותר לשברים אצל מי שנוטל תרופות ממשפחת ה-PPI. הסיבה לכך היא, ככל הנראה, שמנגנון הפעולה של התרופה משפיע לרעה על ספיגת מינרלים בגוף ומוביל לפגיעה בעצמות. הסיכון גובר אצל אנשים שנוטלים את התרופה יותר משבע שנים, כפי שהראה מחקר משנת 2008.

עם זאת, מחקר שהתפרסם בשנת 2014 בחן מחקרים קודמים שנעשו על הקשר שבין תרופות ממשפחת ה-PPI ובין הגדלת הסיכון לשברים. לפי מחקר זה התרופה איננה הגורם להגדלת הסיכון לשברים אלא גומרים אחרים הנפוצים אצל הנבדקים – גיל מבוגר למשל או מחלות נוספות.

חוסר בוויטמין 12B

מחקר שהתפרסם בשנת 2013 הראה קשר בין נטילת תרופות ממשפחת ה-PPI או מעכבי H2 ובין מחסור בוויטמין 12B. החומצה בקיבה חיונית לתהליך הייצור של ויטמין 12B בגוף – הגוף משתמש בה על מנת לפרק את הוויטמין מהמזון שאנחנו אוכלים. שימוש ארוך טווח בתרופות שמעכבות ומפחיתות את כמות החומצה שהקיבה מייצרת יכול להוביל למחסור בוויטמין 12B ולנזקים הנגרמים לגוף עקב מחסור זה: מאנמיה וחולשה ועד נזקים למערכת העצבים במקרים של מחסור חמור.

הגדלת הסיכון להתקפי לב

מחקר שהתפרסם בשנת 2015 בחן את הקשר בין נטילת תרופות נגד צרבת ובין סיכון להופעת אוטם שריר הלב (התקף לב) המחקר הראה שמטופלים שנטלו תרופות נגד צרבת ממשפחת ה-PPI היו בסיכון גבוה יותר להתקף לב. לפי המחקר תרופות ממשפחת חוסמי ה-2H אינן מגדילות את הסיכון להתקף לב. החוקרים משערים שהתרופות ממשפחת ה-PPI מעודדות היווצרות דלקת וקרישי דם כיוון שהן מתערבות בתהליך הפעולה הטבעי של האנזימים בגוף.

חשוב להכיר את הסיכונים המקושרים לתרופות השונות לצרבת. כפי שכבר הזכרנו, אין זו המלצה להפסיק לקחת תרופות נגד צרבת – את ההחלטה עליכם לקבל לאחר התייעצות עם רופא ובהתאם למצבכם הבריאותי.


לכל המאמרים >